איך לצאת מהאוטומט?

מתי בפעם האחרונה טעמת את האוכל שלך?
ואני מתכוונת- ממש טעמת.
מה הטעם של מלפפון?
איך מרגיש לחם בפה?
מה קורה כשהשוקולד נמס על הלשון?

האכילה שלנו, כמו רוב מה שאנחנו עושות,
לא מתנהלת במעבדה.
אנחנו אוכלות בתוך החיים,
והאכילה שלנו תיראה כמו שהחיים שלנו נראים.
אם הקצב של החיים שלי היסטרי
ואני מנהלת ארבעה ערוצי מחשבות במקביל לכל דבר שאני עושה
יש סיכוי טוב שכשהסנדויץ' ייגמר לא יהיה לי מושג מה היה בתוכו.

רוב הנשים שאני פוגשת אוכלות על אוטומט.
רוב הא.נשים שאני פוגשת חיים על אוטומט.
אוטומט הוא הדפוס ההישרדותי היעיל ביותר של העידן שלנו.
יחד עם האוטומטיזציה של שואב האבק ומדיח הכלים,
גם החיים שלנו מעודדים אותנו לנצל יותר זמן
ולהמעיט השתהות מיותרת בכל מקום שאפשר לזרז אותו.
אנחנו ממקסמים את הזמן שלנו
על ידי ניצול היכולת המופלאה שלנו להתנהל במספר ערוצים במקביל.
אבל בדרך הזאת אנחנו מאבדים את…
הטעם!

ובלי טעם, החיים שלנו הופכים להיות
תפלים.
ואז, כדי להכניס עוד טעם לחיים, אנחנו מוצאות את עצמנו מחפשות אותו
באכילת לילה
בפיצויים
בניחומים
במתוקים
ובמלוחים.

אז הנה תרגיל קטן, להחזרת הטעם:
שבי מול האוכל שלך, קחי נשימה, ועצמי עיניים.
פשוט ככה.
כשאת עוצמת עיניים קורים שני דברים:
את יוצאת מהאוטומט שלך (שזה כבר נס בפני עצמו!)
את מתחברת אל הגוף שלך. סוגרת את הערוצים החוצה, ופותחת את הערוץ פנימה.
ואז, ככה, כשהעיניים עצומות, תני לחושים שלך להתעורר.
איזה ריח יש לאוכל שלך?
איך ההרגשה שלו בידיים?
מה קורה ללשון כשהוא נוגע בה?
ומה הטעם שלו?
.
התרגיל הזה מפגיש אותנו עם כל הטעמים שכבר שכחנו שקיימים.
הוא מעורר בתוכנו את אותה תינוקת שטעמה לראשונה טעם חדש, והתענגה עליו.
והכי חשוב- הוא מחווט מחדש את הקשר במוח בין האכילה לבין הטעם
או, אם תרצו-
בין החיים לבין העונג.
תהנו!
.
שלום עם הגוף והאוכל היא דרך חיים
בתהליך של למידה חוויתית אני מלמדת את שפת האכילה הקשובה
שמזכירה לגוף איך לנהל את האכילה מתוך רעב ושובע
ומטפחת אצלך מיומנויות של ויסות רגשי.

לקריאה על אפשרויות הליווי שלי >>

כתיבת תגובה