יוגה ותנועת החיים

שבוע אחרי שסיימתי את קורס המורים הראשון שעשיתי בהודו לפני 15 שנים- התחלתי ללמד.
תלמידותיי הראשונות היו זוג מטיילות ספרדיות והשיעור התקיים על גג הגסטהאוס בקודאי-קנאל ששכרתי בו חדר קטן.
אני לא זוכרת איך קראו להן, אבל כן את היופי הספרדי הזה שהממם אותי
ואת הצחוק, והפשטות שבה התמסרו להנחיה שלי.
לא הסכמתי לקבל תשלום, אז הן נתנו לי בתמורה מאלה כתומה יפיפיה שאחת מהן שזרה, והיתה השכר היפה והמרגש ביותר שקיבלתי עד לעצם היום הזה.

שבועיים אחר כך פתחתי שיעור בוקר יומי בהימלאיה.
תוך יומיים האולם התמלא ב 25 מתרגלים שהתייצבו כל בוקר (8:30 בדרמסלה ההוללת זה אמצע הלילה בעצם)
ובמשך חודשיים וחצי, בוקר בוקר לימדתי את כל מה שידעתי
בתשוקה הולכת וגוברת,
בלב גואה
ובידיעה שהנה. אני במקומי.

עברתי כל מני גלגולים בחיי, החלפתי כובעים, מדדתי חליפות
הלוך ושוב מהאקדמיה
מהגוף אל הרוח וחזרה
מתלוש משכורת לנוח בתוכו
אל סיזיפיות של תשלומי מע"מ וטבלאות רווח והפסד
נדדתי הלוך ושוב.

ובמקביל לכל התנועות שהתקיימו בי והניעו אותי לנתיבים שונים,
ויחד עם ההתכנסות המבורכת בשנים האחרונות לתהליכי הנפש המתרחשים בקשר שבחדר-
נשמרו ביומן משבצות היוגה, ולא חדלתי ללמד.
בתוכי יש חלק שיודע שזאת הגחלת שלי.

יש לי הרבה קולגות, התברכתי להכיר אוסף משובח של נשים וגברים ששותפים להוראת היוגה
ואני עוקבת בסקרנות אחרי כל אחת ואחד מהם, מתעלים את היוגה אל העולם-
את השפה הזאת, האוניברסלית, של הגוף-נפש-רוח, דרך התרגום הייחודי
שכל אחת ואחד מביאים דרכו.
לחלק יש מילה, או שיטה, או שם, שאפשר דרכו לענות בקלות על השאלה:

"איזה יוגה את מלמדת?"

עבורי, זאת תמיד שאלה מאתגרת, ולכבוד חגיגות ה 1000 פעמים שנתקלתי בה- נכתב טקסט זה.

את היוגה שאני מלמדת בסטודיו, מעולם לא ידעתי להגדיר.
היא כמו בעלת ישות משל עצמה,
מתעצבת ברוח התנועות המהדהדות בי מן החוץ אל הפנים וחזרה.
ככל שאני זוכה להחשף לעוד גופי ידע של גוף נפש ורוח, הם מעבים ומצטרפים
אל האימון הנשזר מתוכי החוצה.

אני לא מתכננת שיעורים
אבל כן נשענת על מבנה יחסית קבוע שנעים לי בגוף
ומאפשר לחקירה העמוקה להתרחש על קרקע פוריה.

מהות האימון בעיניי
היא הסקרנות והגילוי-
של יחסי הגומלין הענפים בין הגוף למרחב. הפנימי והחיצוני.
בעצם, מהות האימון היא העונג-
הנובע מתוך הסכמה רחבה להינתן למקום ולזמן.
ולמעשה, מהות האימון היא החופש
המתאפשר בזכות כל אלה.

ציפי נגב, המורה הראשונה שדרכה זכיתי לפגוש את היוגה מפרספקטיבת הנפש וההכרה, המשילה את היוגה לאומנות של מערכת יחסים. ואני הולכת עם הנוסח הזה כל השנים, ומגלה עוד ועוד את העושר החבוי בארבעת המילים הללו.

מערכת היחסים מתקיימת בין היתר גם במרחב הקבוצתי, בין חברות וחברי הקבוצה, בין כל אחת ואחד מהן.ם לביני, ודרכי, גם עם כל אחת מהמורות הנפלאות שזכיתי ללמוד מהן.

השיעורים הקבוצתיים שאני מלמדת מתקיימים בימי שני וחמישי בבוקר בכרכור.
ואני מזמינה להצטרף אלי, למרחבי היוגה, להסתקרן, להתענג ולצאת לחופשי.

ועתה,
הוראת היוגה.

תפריט נגישות