איך לעצור כשאת שבעה?

יצא לך פעם לשבת לשולחן עם ילדים?
ילדים, כמוך וכמוני, הם יצורים שחיים בתוך גוף אנושי.
אבל בניגוד אלייך ואלי,
מערכת היחסים שלהם עם הגוף היא הרבה יותר אינטואיטיבית-
כשמגיע איתות מהגוף- הם בדרך כלל מזהים אותו, מקשיבים לו
ומתנהלים לפיו.
האינטואיטיביות הזאת באה לידי ביטוי גם באכילה שלהם.
הם מתיישבים לשולחן-
אם הם רעבים, הם אוכלים.
אם לא, סביר שרק ישחקו עם האוכל.
אבל הדבר הכי בולט אצל ילדים זה הרגע הזה שבו הארוחה סיימה את תפקידה מבחינתם.
אם לא תעצרו אותם- כשהרגע מגיע הם פשוט יקומו מהשולחן וייעלמו חזרה אל עולם המשחק.
הארוחה היא פונקציה מבחינתם
ואם האטרקציה היחידה סביב השולחן היא אוכל-
הם לא יבזבזו לידו רגע אחד מיותר.

ומה קורה אצלך?
בעולם שלך יש דברים אחרים.
החיים שלך מורכבים הרבה פחות ממשחקים (אם בכלל)
והרבה יותר ממטלות.
מה מחכה לך בקצה הארוחה?
עבודה
השכבות
ניקיונות
סידורים
פרוצדורות
או כל דבר אחר שנכנס תחת הכותרת "משימה".

ואת יודעת,
שברגע שתניחי את המזלג, יאזל זמן החסד שלך
זמן המנוחה שלך
זמן המשחק שלך
ותיקראי לדגל המשימות
חנוטה במדי א' של צבא המולטיטאסקריות
ולא יהיה לך רגע דל עד…
עד לארוחה הבאה.

כך הופך איתות השובע שלך
שמגיע מהגוף הפיזי כדי לסמן שהוא מסופק ודי לו,
להיות האויב שיש לחמוק ממנו, להתעלם מקיומו עד כמה שרק ניתן
כדי לזכות בעוד כמה דקות של מנוחה, של עונג נטול עשייה, של הרפיה.
כך הופכת הארוחה מפונקציה של השבעת הגוף הפיזי
לבעלת ערך רגשי מהותי שבבסיסו-
עקרון החופש.

בדרך כלל ההקשבה לאיתות השובע היא הכי קשה ליישום.
זוכרת את התרגיל על ההמתנה לרעב?
עבור רוב הנשים שאני מלמדת ההמתנה לרעב היא פיס אוף קייק לעומת ההקשבה לשובע.
אז בואי ננסה ככה, רק בשביל הסקרנות-

לתרגיל הזה אני קוראת "החופש הבא":
בפעם הבאה שאת מתיישבת לשולחן,
הבטיחי לעצמך שבתום הארוחה הדבר היחידי שתאפשרי לעצמך לעשות,
למשך 10 דקות שלמות, הוא לתת לעצמך חופש
לנוח, לשחק, לקרוא, לבהות…
לא משנה מה תבחרי,
התנאי היחידי הוא שאסור שתהיה לבחירה שלך תפקיד פונקציונאלי במשימות היום יום.
ובזמן הארוחה- זכרי את ההבטחה הזאת שהבטחת לעצמך
ושימי לב איך היא משפיעה על האכילה, על ההנאה, על הנוכחות ועל זיהוי השובע וההקשבה.
מהר מאוד תגלי
שכשאת משנה את חוקי המשחק-
המשחק מתחיל לשנות צורה
ונתיבי התנהלות חדשים מתהווים.

שלום עם הגוף והאוכל היא דרך חיים
בתהליך של למידה חוויתית אני מלמדת את שפת האכילה הקשובה
שמזכירה לגוף איך לנהל את האכילה מתוך רעב ושובע
ומטפחת אצלך מיומנויות של ויסות רגשי.

לקריאה על אפשרויות הליווי שלי >>

כתיבת תגובה