אוכל הוא חלק מהחיים.
הוא הדלק של הגוף
כמו מים, או אויר,
ואין כמעט יום בחיינו שלא תהיה בו אכילה.

בניגוד לשתייה או נשימה,
היחסים עם האוכל לא מסתכמים בהזנה פיזית.
הקשר עם האוכל מחזיק בתוכו
נרטיב אישי וייחודי
המשפיע על החיים, ומשקף את העולם הנפשי.

לכל אדם יש מערכת יחסים עם האוכל, האכילה והגוף.
מערכת היחסים הזאת מושפעת גם מהאקלים התרבותי והאופן בו דימוי גוף משתקף בו,
מהסביבה המשפחתית ומהמעמד הסוציו-אקונומי,

אבל מעל כל אלה-
מה שמשפיע על היחסים עם האוכל יהיה
מערכות היחסים בחייו של האדם.

התנהגויות אכילה מגוונות מקבלות לעיתים קרובות את הכותרת "הפרעת אכילה"
ומשם הדרך קצרה לאבחנות קליניות ולפרוטוקולים.
אך האמת היא שהרצף רחב מסך אבחנותיו,
ועל הסקאלה הזאת שבקצוות שלה ממוקמות אנורקסיה ובולמיה
יש הרבה נקודות חסרות שמות ומילים.

מי שחיה על הסקאלה ברוב המקרים לא תדע איך לתאר אותה בטיפול.
היא זקוקה למפת דרכים שתלמד אותה להכיר את התופעות שהיא חווה.
בטיפול יש את האפשרות להציע לה את המפה הזאת.
ללכת איתה יחד בתוך הבינג'ים, ההלקאה העצמית, הבושה
דרך שבילי ההתניות והלופים המחשבתיים
דרך אסופת הכשלונות ואובדן הערך שנאגרו בתרמילה.
להראות לה שזה מוכר, נורמלי, ושיש לה סיכוי.
לתת לה ביטחון ופשר למקומות שעד היום הרגישו חסרי תקווה.