נשים ודימוי גוף

התהליך שהתחלתי מתקיים בתוכי בכל יום, משתנה ומתעצב מחדש, ומוביל אותי אל לב ליבו של העניין– העונג: אננדה. היכולת להיות בעונג, לעומקה של משמעות המילה, היא מהותה של היוגה בעיני.
את בשורת העונג אני מפיצה בקבוצות שאני מלמדת, עם ההריוניות שאותן אני מלווה, ועם כל אישה וגבר המגיעים אלי לטיפול.
העבודה שלי מתרכזת היום בנשים שמחפשות מענה לקונפליקטים מתמשכים בינן לגופן.
נשים שהבינו שדיאטה היא לא שפה שהגוף אוהב, ובדרך כלל גם לא שפה שעובדת בכלל.
נשים שרוצות להחזיר את השפיות לאכילה, לאכול כשרעבות, ולהפסיק כששבעות.
נשים שרוצות ליהנות מהגוף שלהן, לחגוג את נשיותן, להרגיש ולהראות טוב בתוכו
נשים שרוצות לעשות שלום עם הגוף

'שלום עם הגוף' היא טכניקה שעובדת עם אחת הזוויות הכי נפוצות בסיפור הזה-
מערכת היחסים עם האוכל.
או בשמה הנפוץ- אכילה רגשית.

זה מתחיל בכרזה על לוח חוצות. או שזה מתחיל במילה אחת שחודרת עמוק מדי. ואולי בכלל זה מגיע דרך הצפייה באמא מסתכלת בעצמה, בלי מילים.
זה יכול להגיע באין ספור דרכים, אבל התוצאה היא אחת- אישה עומדת מול המראה, לא מרוצה, בלי ביטחון, ואומרת לבבואה שנשקפת אליה מילים קשות, מכאיבות ומסרסות.
מיליוני נשים עומדות כך מול המראה. מיליוני גופים סופגים את ההטחות המאשימות הללו.
הסיפור של מערכת היחסים שלנו עם הגוף הוא ארוך ומורכב.
אפשר לגעת בו מזוויות רבות,
ולפגוש בכל פעם את ההבנה שהקשר שלנו עם הגוף שלנו בונה את הקשר שלנו עם עצמנו,
וגם את הקשר שלנו עם העולם.

בשלב מסויים בדרך הבנתי שהרצון שלי הוא לעשות שלום על הגוף שלי. הבנתי כמה אנרגיה מתבזבזת לי על התקשורת העוינת שמתקיימת בינינו ורק רציתי הפסקת אש. על הנאה עוד בכלל לא חלמתי. למדתי יוגה תרפיה רגשית בבית הספר ליוגה אינטגרטיבית של ציפי נגב, וידעתי שהגעתי הביתה. קיבלתי מענה לשאלת השאלות שליוותה אותי- מה בין יוגה לנפש. זה הפך להיות מרכז התרגול שלי, הלב של מה שאני מלמדת, והבסיס ליצירת שלום עם הגוף.
קרדיט נוסף חשוב לי לתת לאופירה שאול ("חופש מאוכל"), שנתנה לי כלים ושפה לטפל באכילה הרגשית.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות