ילדה טובה משאירה קופסה ריקה

good girl

ילדה טובה משאירה קופסה ריקה

ביום שלישי חגגנו לאליה יומולדת בגן. בת חמש התינוקת שלי.

המאורע הזה בגן, הוא בעצם ההזדמנות השנתית שלי להציץ אל נבכי ההתנהלות הפנימית של העולם שבו היא מבלה חצי מהיום שלה.
אחרי החגיגה, השירים והנרות, הגיע הזמן לארוחת הבוקר.
משה ואני ישבנו כמו שני ילדים סקרנים והצצנו מהצד לראות מה כל ילד מוצא מקופסת האוכל שלו. כמו הצצה לרגע אל משהו במערכת היחסים של הילד עם הבית, דרך השלוחה הארוזה.
בהתחלה מיפינו את כל הפיתות עם השוקולד, אחר כך גילינו גם הברקות של גרנולה ויוגורט וכל מיני פירות חתוכים במיני צורות, היה שם מגוון של יוגורטים, קורנפלקסים, ושאר ירקות. תרתי משמע.
תכלס, שום דבר לא באמת הפתיע אותנו- פרינסס אליה מקבלת את הכריך גבינה שלה חתוך עם תבנית עוגייה בצורת לב כמו ששר עושה לבת שלה ב"בתולות הים" (זוכרות את סצנת הפתיחה הגאונית ההיא?..)

ואז ראיתי אותה.
במבט ראשון, עוד ילדה בגן.
עם קופסת אוכל כמו של כולן, מחולקת, מלאה בכל טוב.
האופן שבו היא הסתכלה סביבה משך את תשומת ליבי. היה משהו מפליל במבטים שהיא שלחה לצדדים. בודקת טוב טוב שאין מי שרואה אותה.
ואז שולחת את היד שמחזיקה את הגזר, ודוחפת אותו בחשאי אל מתחת למחצלת.
ילדה בת חמש. שלמדה כבר שאוכל הוא לא רק אוכל.
ומוצאת את הדרך שלה להתחבא, ולהימנע מהאכזבה של אמא או אבא שיפתחו את הקופסה בצהריים ויגלו ששוב לא אכלה את הגזר.
ילדה בת חמש שלמדה כבר להסתיר ולכסות. לדחוף מתחת לשטיח.
ילדה שלמדה שאם הגוף שלה לא מעוניין בגזר, זה לא משהו שמקשיבים לו. שאם הגוף לא רעב, זה לא משהו שמשנה את העובדה שצריך לסיים את האוכל בקופסה.
ילדה בת חמש שיודעת שילד טוב משאיר צלחת ריקה.

את הילדות האלה אני פוגשת שנים אחר כך בקליניקה. מבולבלות מכל המסרים הכפולים שקיבלו במהלך חייהן, עם תיאבון שמנותק ממנגנון הרעב והשובע, רצון עז להראות כמו הדוגמניות בפרסומות, וקצר גדול בתקשורת בינן לבין גופן.
למודות דיאטות, משטרי אוכל ואכילות רגשיות, הן מגיעות כדי להיזכר בשפה ההיא שפעם הייתה ברורה להן.

שתף את הפוסט

שינוי גודל גופנים
ניגודיות